לקראת אמצע שנות התשעים היה ברור ליינות סגל שיש להביא מהפיכה בכל מה שקשור לנטיעת כרמים חדשים.

לאחר חיפושים ראשוניים הוחלט להתמקד בגליל, הטומן בחובו ארץ יין רבת אפשרויות. בשלב ראשון נטעו כרמים בהרי הגליל העליון בגובה שבין 700 ל- 800 מטר. במהרה הסתבר כי המבנה הטופוגרפי מספק מגוון תנאים אופטימליים: רמות גבוהות עם אקלים קריר גם בקיץ, עמקים חמימים המתאימים ליינות אדומים, ובין לבין הרבה אתרים עם תנאים מזו- אקלימים מיוחדים, וקרקע מגוונת מאוד היוצרת מבחר אפשרויות.

 ההחלטה לבחור את הגליל כיעד הביאה לחיפושים קדחתניים שבמהלכם נבדקו עשרות אתרים ברחבי הגליל. באתרים שנראו מתאימים יותר מאחרים נערכו חתכי קרקע ונלקחו דגימות למעבדות כדי למדוד את הפוטנציאל הקרקעי. הפוטנציאל האקלימי נמדד על פי תחנות אקלימיות סמוכות וגידולים חקלאיים אחרים בסביבה.